שם של יישוב בנגב, ששכן במקורו ליד באר.
לבאר שבע חשיבות רבה בסיפורי האבות:
* אברהם התלונן לפני אבימלך מלך גְרָר על כך שעבדי אבימלך גזלו באר מים שהייתה שייכת לו. בעקבות הצטדקותו של אבימלך כרתו שניהם ברית (בראשית כ"א 32-22), ואברהם הציב ליד הבאר שבע כבשים כעדות לבעלותו על הבאר (פסוקים 29-28). המקום נקרא "באר שבע" על שם הבאר, ועל שם השבועה ששניהם נשבעו שם - זהו מדרש שם כפול. אברהם נטע בבאר שבע אֵשֶׁל, וקרא בשם ה' אל עולם (פרק כ"א 33). הוא המשיך לגור במקום זמן רב (פרק כ"ב 19).
* יצחק ישב גם הוא שנים רבות בבאר שבע (פרק כ"ו 23), בנה שם מזבח לה' וקרא בשם ה' (פסוק 25). גם הוא כרת ברית עם אבימלך מלך גרר, וקרא למקום באר שבע על שם השבועה שנשבעו שניהם, ועל שם הבאר שחפרו עבדי יצחק (הבאר נקראת בשם "שִׁבְעָה" - פסוקים 33-26).
* יעקב זבח לה' בבאר שבע, וזכה להתגלות של ה' (פרק מ"ו 4-1).

סיפורים אלה, הקושרים את אבות האומה לבאר שבע, מעידים על מקומה המיוחד מתקופת האבות ואילך. באר שבע שימשה כמקום פולחן מרכזי בתקופת בית ראשון. היא נזכרת בתיאור תקופת ההתנחלות כאחת הערים ששכנו בנחלת שבט שמעון או שבט יהודה (יש להניח שכל נחלת שמעון נטמעה בנחלת יהודה). העיר שימשה בתקופת בית ראשון כעיר מחוז מרכזית - מרכז דתי ומינהלי. הביטוי "מדן ועד באר שבע" במשמעות של "כל הארץ, מקצה לקצה" מעיד שבאר שבע שימשה כגבולה הדרומי של ישראל.